שכר עדות -תקנה 187 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1987 - שכר עדים

בתקנה 187 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבע כדלקמן:
"187. (א) נענה אדם להזמנה להעיד בבית משפט, רשאי בית המשפט או הרשם לצוות כי ישולמו לו דמי נסיעתו ממקומו למקום מושב בית המשפט וחזרה, וכן שכר בטלה ודמי לינה כפי שייראו לבית המשפט או לרשם; הוזמן האדם להעיד כמומחה, ישולם לו, נוסף על דמי הנסיעה והלינה, שכר כפי שייראה לבית המשפט או הרשם.
"(ב) אוצר המדינה לא יחוייב לשלם, על פי תקנת משנה (א), שכר והוצאות העולים על השיעורים הנקובים בתוספת השנייה; הוראה זו תחול גם על שכרו של מומחה בעד בדיקה, חוות דעת או עדות, על אף האמור בתקנה 131".
על פי התוספת השנייה לתקנות, שכר הבטלה ליום התייצבות, כיום, הוא עד 50 שקל.
העקרון בתקנה 187 הנ"ל הוא, כי בית הדין אינו מוגבל בגובה קביעת שכר עדים המתייצבים לפניו, מלבד כאשר התשלום לעדים הוא מחשבון אוצר המדינה. יחד עם זאת, יש להטעים כי בתקנה 187(א) מדובר ב"שכר בטלה... כפי שיראו לבית המשפט או לרשם".

עדים לתאונת דרכים.

ישנם תאונות דרכים שיש להם עדים מעבר למעורבים בתאונת דרכים.

ישנם עדים שממלאים את חובתם האזרחית ומוסרים את עדותם למשטרת ישראל.

אותם עדים מוזמנים לבית משפט למסור את גרסתם.

במידה ואותו עד לא מתייצב לדיון על אף שזומן הוא עלול למצוא עצמו מובא באמצעות צו הבאה על ידי משטרת ישראל.

אותו עד מובא לבית המשפט והוא מפקיד לקופת בית המשפט סכום שנקבע המהווה תנאי להתייצבותו לדיון.

ברגע שאותו עד מגיע לדיון אזי בית המשפט מורה על שחרור אותו סכום מופקד.

אם אותו עד לא מגיע לדיון אזי סכום זה מחולט לטובת אוצר המדינה והשלב הבא זה הוצאת צו הבאה נוסף שעלול להסתיים במאסר בפועל.

יש לציין כי נוהל "צו הבאה" קיים גם בהליך האזרחי המתקיים בגין תאונות דרכים.

התנאי להוצאת צו הבאה בהליך אזרחי שאותו עד זומן כדין אך לא התייצב.

בגין עדותו של העד זכאי הוא להוצאות שכר עדותו. הסכום לא זכאי אותו עד נקבע בתקנה 187 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד-1984.